באחת המשמרות בחורף קיבלנו תלונה טלפונית לפיה יש כלב רזה מאד שמשוחר
ר בדירת גן בחצר. לכלב אין מחסה, לא אוכל ולא מים והוא נרטב בגשמים עד לשד עצמותיו.
הגענו למקום. שאלנו את בעלת הכלב, שלאחר בירור התגלה כי היא רופאה בכירה בבית חולים, האם הכלב מחוסן והיא השיבה שלא.
מדוע אין מים ואוכל, מדוע אין מחסה? שאלנו.
היא טענה כי על פי מה שהיא יודעת, כלבים אוכלים ושותים פעמיים ביום. עוד אני מדבר איתה ואני רואה את הכלב בחוץ שותה מים מהשלוליות שנקוו בחצר.
לטענתה היא מוציאה את הכלב לחצר בבוקר ומחזירה אותו לתוך הבית כשהיא חוזרת מהעבודה לקראת הערב ואז נותנת לו אוכל ומים.
ומה אם הוא צמא? כלב צריך לסבול מצמא עשר שעות? שאלנו. כמובן שתשובה לא היתה לה...
לגבי מחסה, היא אמרה שהכלב מעדיף לא להיות בתוך המלונה ולכן היא הוציאה אותה. זה תירוץ שאנחנו שומעים כמעט בכל פעם שבעל הכלב "חוסך" בקניית מלונה.
הודענו לבעלת הכלב שנגיע לביקורת בשבוע הבא ועד אז עליה להציג תעודת חיסון נגד כלבת, להמציא מכתב מוטרינר הקובע כי הכלב אינו רזה כתוצאה מהזנחה או ממחלה ואם כן, מהן הפעולות שיש לעשות כדי להביאו למשקל תקין. עוד אמרנו כי עליה להציב בחצר מלונה בגודל המתאים לכלב וכמובן צלחת מים מקובעת. צוות שלנו, שהגיע למקום במשמרת הבאה, ציין כי כל הדרישות שהצבנו בוצעו במלואן ועל כך נאמר: הצלנו עוד כלב בישראל.
